עד גיל 22 הייתי מכחישת רוח.
גדלתי בסביבה חילונית, שזלזלה בכל מה שהריח רוחניות, ציניות חגגה, וזה התאים לי.
לא היו לי חוויות רוחניות או חיבור למשהו מעבר. רגיל.
אבל בגיל 22 אני יכולה להגיד שהראשון שלי היה אלוהים.
כלומר הספר הרוחני הראשון שלי היה שיחות עם אלוהים.
הייתי המומה. גישה מהפכנית לאלוהים, לרוח.
זה היה לי גילוי מטורף, קניתי 10 עותקים וחילקתי למשפחה וחברות.
משם נפתח לי עולם הספרים הרוחניים
ובכללי שמחתי לדעת שיש עולם רוח, אבל לא מצאתי את עצמי.
עולם הדת תמיד עורר בי דחייה.
המבט אחורה כל הזמן מרגיש לי מקובע, מצמצם, קפוא כזה, ממש עושה לי צרימות בכל הגופים.
וגם הוייב של הניו אייג', של אור ואהבה, הכל לטובה, הכל מדויק, מה שצריך לקרות קורה,
אהבה ללא תנאי היא המטרה האולטימטיבית, לא עובד לי.
גם לא הטקסים והתפילות והדיבור הרך, לא שלי.
ואז בגיל 31 פגשתי את תודעת העל של זאב אבירז. רוחניות ישירה, לפנים.
פתאום עולם הרוח הוא עולם חי, חוקר, מתפקד בניסוי וטעייה,
לא מושלם בשום צורה, יש תקציב, זו לא אנרגיה בלתי מוגבלת.
הופה. מעניין ממש.
הגישה לאנושות מקורקעת, מסבירה איך לעבוד נכון עם האנרגיות,
החשיבות של המגבלות – לא הכל אפשרי
מה זו בכלל הצלחה, למה אנחנו פה ומאיפה באנו, לאן אנחנו הולכים
מה קורה פה בתקופה הזו ואיך להתנהל עם כל זה.
בקיצור אהבתי ממש. למדתי עוד ועוד
התחלתי גם ללמד. ואני ממשיכה.
אני מזמינה גם אותך, לבוא ללמוד איתי
להכיר את הגישה הזו לעולם, להבין את התקופה הזו
ולקבל כלים להתפתחות, למודעות, לקרקוע רוחני אנרגטי.
אם זה השלב הבא בדרך הרוחנית שלכם, אני פה.
